fbpx
למעלה
 

חלק 2 – איך תוודאו שילדכם הכדורגלן מצליח בבית הספר?

כדי לקרוא את החלק הראשון, שלב מספר 1: שיחת תיאום ציפיות – לפני תחילת שנת הלימודים \ מוקדם ככל האפשר – לחץ כאן.

שלב מספר 2: שלב בדיקת התעודות – איך עושים זאת נכון?

הטיפ כאן הוא להשתמש בשיטת הסנדוויץ' (חיובי-שלילי-חיובי) ולהתחיל עם ההישגים הטובים, אותם הישגים אשר הינם ראויים להערכה. חשוב להדגיש קודם כל את ההישגים החיוביים (דיוק בזמנים, כבוד לחברים ולסגל המורים, הצלחה במקצוע כזה או אחר וכו') במטרה לבנות את הביטחון העצמי של הילד כבר בתחילת השיחה וכמובן, על מנת להעצים אותו ולהראות לו שאנו גאים בו.

לאחר שיצרנו אווירה נוחה, נעימה ורגועה – נעבור לנושאים בהם לא הצליח כמצופה (לדוגמא: הילד קיבל באנגלית ציון נמוך מהעוגן שקבענו יחד בשיחת תיאום הציפיות בתחילת השנה. לצורך העניין, כאן נציב את הציון 70).

במצב זה, עליכם לשאול את ילדכם (שדרו לו הרגשה שאתם רוצים לעזור, שדרו לו אווירה נוחה ולא מאיימת) מה הסיבה שלא הצליח להשיג את הציון 70 במקצוע אנגלית? הקשיבו באמת ובתמים לתשובתו.

לילד ישנה בעיה – ולכל בעיה ישנו פתרון. 4 המצבים הנפוצים בשלב זה הם:

  1. הילד לא מודע לבעיה ולכן גם אינו מודע לפתרון.
  2. הילד מודע לבעיה, אך אינו מעוניין לפתור אותה.
  3. הילד מודע לבעיה וגם רוצה לפתור אותה, אך אינו יודע איך לעשות זאת.
  4. הילד מודע לבעיה וגם לפתרונה, אך לא עשה את הנדרש על מנת לפתור אותה.

מצב מספר 1 – במידה והילד לא מודע לבעיה, כמובן שגם לא יידע לפתור אותה ותפקידנו הוא לעורר את המודעות שלו לבעיה במקום לנסות להנחית עליו פתרונות (אשר עשויים לעורר את התנגדותו!).

במצב זה, עליכם להשתמש בשאלות פתוחות בפנייתכם לילד.

לדוגמא: "מה אתה חושב על התפקוד שלך בשיעור אנגלית? האם הוא מספיק טוב בעיניך?" ראו כיצד ילדכם מגיב. אם הציון מספיק טוב בעיניו, סימן שישנה בעיה ואנו צריכים לחזור אחורה לשלב תיאום הציפיות כי מסתבר לנו שהוא שכח את המצופה ממנו או שלא היה מספיק מחויב לכך. מעקב רציף אחת לחודש עם הילד לאחר שיחת תיאום הציפיות עשוי לפתור בעיה זו בצורה משביעת רצון.

כאשר ברור לשני הצדדים כי ההישג שלו במקצוע אנגלית אינו הישג מספק ויש לשפרו, שאלו: "מה אני צריך\כה לעשות כדי לעזור לך בנושא זה?", ברגע זה לקחתם אחריות על מה שאתם צריכים לעשות כדי לעזור לו ונתתם לו מרחב וחופש לבטא את עצמו. במשפט זה טמונה המון עוצמה. הקשיבו לתשובה של בנכם. במידה והוא לא יודע מה להגיד, ייתכן כי הוא צריך את עזרתכם, לכן הציעו לו הכוונה: "האם תרצה שאציע לך רעיון שעשוי לפתור את הבעיה?".

לאחר שקיבלתם רשות מבנכם (אולי זה נשמע מצחיק, אבל ברגע שקיבלתם רשות אמיתית מהצד שני – במקרה זה מדובר בבן שלכם – הוא באמת מכיר בבעיה, מעוניין ללכת איתכם יד ביד ולפתור את הבעיה הדורשת טיפול), תהיו רשאים לתת לו ביטחון מהידע והניסיון שלכם – עזרה אישית מכם, מורה פרטי, שכנים שיכולים לעזור, תלמיד מצטיין מהכיתה שיכין איתו את שיעורי הבית או כל רעיון יצירתי אחר שעולה בדעתכם!

מצב מספר 2 – הילד מבין שאינו מצליח להשיג את הציון הנדרש ממנו, אך הוא גם לא מעוניין להצליח בכך.

במצב זה אתם קודם כל צריכים להבין מה גורם לילד להביע חוסר התעניינות בהצלחתו בלימודים, אסור למהר להעניש אותו ובטח שלא לשלול ממנו את האפשרות לשחק כדורגל במועדון (זה רק יגרום לבעיה חמורה יותר וייצור ריחוק בינכם לבין ילדכם שעכשיו לא מצליח בשתי מסגרות שונות). שלב שאילת השאלות הגיע, אתם: "מהי הסיבה לכך שאתה לא מעוניין לעשות את המאמצים הנדרשים כדי להצליח באנגלית?", הקשיבו לתשובתו בתשומת לב רבה.

מצב מספר 3 – הילד לא מצליח להשיג את העוגן שנקבע לו, אך הוא מודע לכך ורוצה לעשות משהו כדי לשפר את המצב – הוא פשוט לא יודע מה הוא צריך לעשות.

הוא צריך הכוונה אמיתית שתעזור לו! ההציעו לו פתרונות שונים… "אולי נשב ביחד כל יום במשך חצי שעה?" , או אולי "תרצה לקבל מורה פרטי שיעזור לך במקצוע הנלמד?". אפשר גם להציע לו לעשות את השיעורים עם ילד מוביל בכיתתו, לשבת קרוב למורה במהלך השיעור ועוד. היו יצירתיים!

מצב מספר 4 – אם הילד מודע לעצמו ויודע מה עליו לשפר, בנו איתו תוכנית פעולה ועזרו לו.

לדוגמא, הילד: "אני לא עושה שיעורי בית באנגלית." אתם – "מה אני צריך\כה לעשות כדי לעזור לך לעשות שיעורי בית בצורה קבועה באנגלית?", הילד: "אני חושב שזה יעזור לי מאוד אם נעשה שיעורי בית יחד כל יום", אתם (כאן אתם נדרשים להביע את דעתכם כשאתם לוקחים בחשבון את סדר היום שלכם, אפשרויותיכם וכל מה שמסביב): "מעכשיו אנחנו נשב כל יום במשך חצי שעה יחד ונעשה את שיעורי הבית", או "אני לא יכול\ה לשבת איתך כי אני נמצא\ת בעבודה, אך נפנה למורה פרטי שיעזור לך להצליח באנגלית", או: אני אדבר עם ההורים של דני (הילד המצטיין בכיתה שבמקרה גר ממש קרוב אלינו) ואבדוק אם תוכלו לעשות שיעורי בית יחד."

ניתן לראות כי מצב מספר 3 ומצב מספר 4 דומים, מכיוון שאנו צריכים להניע את ילדנו לפעולה. ההבדל העיקרי הוא בכך שבמצב מספר 3 אנו צריכים לעורר את המודעות של הילד לגבי הבעיה המונעת ממנו להתקדם ובמצב מספר 4 אנו צריכים לקבוע יחד איתו פיתרון הולם ולבצע מעקב על כך כדי לוודא שהוא אכן מתקדם.

בפוסט הבא אנו נדון בשלב מספר 3 – שלב הבקרה, איך תוודאו שילדכם מתקדם בכיוון הרצוי?

חובה לכל הורה שהצלחת ילדיו חשובה בעיניו, לעשות זאת נכון.

לכתבת ההמשך, מכאן ————->>>